<h1>שו"ת הרשב"א ח"א סימן תמ"ג</h1>
<h2>דף ו:</h2>
אמרת עמדת על מה שכתבתי אני בחבורי חבור תורת הבית והוקשה לך מה שאמרתי שהבריה בטלה בתשע מאות וששים על פי הירושלמי במשנת תרומות [פ"י ה"ה]. וזה קשה משני עקרין האחד שהבריה צריכה שתהא שלמה והשני שסימני דגים ידועים ראש ושדרה ואין צריך לומר סנפיר וקשקשת כדאיתא בעבודה זרה, ואחר שכן האי בטול דג טמא היכי דמי אם בשלם נכר הוא וצריך לסלקו ואי בחסר בטל הוא כבטול שאר האיסורין, וכל שכן דקשיא הא מילתא דירושלמי [שם] באהין עכברא. ומתוך קושיות אלו פרשת כולה מתניתין דתרומות [מ"ח] בבטול צירו של דג טמא וזה עיקר פירושך וכל שנמשך אחריו.
תשובה לפי מה שפרשת שלש מחלוקות בבטול הציר תנא קמא ורבי יהודה ורבי יוסי לתנא קמא בתשע מאות וששים ולרבי יהודה ברביעית בסאתים שהם קצ"ב ולרבי יוסי באחד מששה עשר בו, וזה אינו באפשר מן הדעת [ד]אי אפשר שיש בין רבי יהודה לרבנן כל כך וכל שכן באיסורין דרבנן וכל שכן בינו ובין רבי יוסי. ועוד שאי אפשר לומר שמחלוקת רבי יהודה ורבי יוסי נמשכת אחר דברי תנא קמא שאם כן למה הפסיק בין דברי תנא קמא לדבריהם בדג טמא צירו טמא אלא היה לו לתנא לשנות דברי רבי יהודה ורבי יוסי בתר תנא קמא מיד וליתני כל גרב שהוא מחזיק סאתים ויש בו משקל עשרה זוז ביהודה שהן חמש סלעים בגליל רבי יהודה אומר רביעית בסאתים רבי יוסי אומר אחד מששה עשר בו. ואם לומר שציר טמא אסור ברישא הוה ליה למיתני דג טמא צירו אסור וכל גרב שהוא מחזיק וכו' רבי יהודה אומר וכו' ורבי יוסי אומר, וזו שטה פשוטה בכוליה תלמודין בין במשנה בין בבריתא בין במחלוקתן של אמוראין. ואי אפשר לפרש דדג טמא צירו אסור ארישא קאי ולומר דהכי קאמר לפי שדג טמא צירו אסור, שאין כן דרכן בשום מקום שאם כן יקדים לומר כן ברישא ועליו יבנה מחלוקתן של תנא קמא ורבי יהודה ורבי יוסי (אומר) [ולא] אחר זכירת מחלוקתן וזה נראה לי ברור. ועל כן היה נראה לי בבירור דרישא מיתניא בביטול גופו של דג וסיפא בבטולו של ציר והוצרך למיתני הכי משום דציר דגים אינו אלא זיעה בעלמא ואינו אסור דבר תורה (דציר) [כציר] שרצים [חולין קי"ב ע"ב] [ו]רבנן הוא דאסרוהו וכדמוכח בהדיא בשילהי פרק אין מעמידין משום הכי תנא הכא דג טמא צירו אסור. וכבר עמדת על דברי רבינו שמשון ז"ל שהוא פירש כן והוזקק לפרש כן מדתני בסופא דג טמא צירו אסור וכמו שכתבתי, ואין כאן אלא שתי מחלוקות מחלוקת רבי יהודה ורבי יוסי אבל רישא כולי עלמא היא ובבטול גופו קא מיירי.
ומה שהוקשה לך בבטול גופו היכי דמי, איברא בגופו שלם דאי בשנפצע אינו נידון משום בריה מההיא [מכות ט"ז ע"ב] דריסק תשעה נמלים ואחד חי, וכן אי אפשר לומר משום פליטת בריה מההיא דגיד הנשה [חולין צ"ו ע"ב] והרוטב בנותן טעם, אלא שיש דגים דומין לטמאים בראשן וכדאמרינן בשילהי פרק אין מעמידין בארא ופלמורא דדמו רישיהו לטמאין אבל טמאין לא דמו לטהורין וכיון שכן איכא למימר דאיכא אחריני דדמו לטמאין. ואפשר נמי דאיכא דלא קיימינן אשדריהו כדגים הקטנים ואי משום קשקשת ובחיותן מכירין בין טמאין לטהורין כיון שנכבשין תחלתן העבירו מהן קשקשת שכן דרך הנכבשין [ו]הנשלקין ולפיכך אינו נכר הטמא בין הטהורין. ומשמע נמי דאיכא בדגים הקטנים דומין לגמרי טהורין לטמאין והיינו דאסרו החלק ואמר רב החלק זו סולתנית מפני מה אסרוה מפני שערבובה עולה עמה כלומר שאינו נכר שאילו נכר למה אסרוה לגמרי יבדוק. וכן משמע נמי מדרב אשי דאמר קבר נונא שרי קדש נונא אסיר ואיכא דאמרי קבר נונא אסיר ואמאי נבדוק בראש ושדרה. ומדרבי עקיבא נמי דאיתיאו ליה ההוא מינא דהוה דמי לצלובא אזל חפיה במשיכלי חדתי חזא ביה קילפי ושרייה ולמה ליה כולי האי לבדוק בראש ושדרה, אלא משמע מיהא דאפילו בטהורין יש שדומין לטמאין בראש ושדרה וכמו שפרש"י ז"ל גבי ההוא דאמרינן התם עד שיהא ראש ושדרה נכר שכל הדגים נכרין בראשן בין טהור בין טמא שהטמאין ראשיהן חדין ואין להם חוט השדרה. ולפי פירושו הנהו דגים דאמרינן לעיל דאתו לקמיהו דרבנן משום הכי לא בדקינהו בראש ושדרה משום דהוו דמו בראשן ושדרן לטמאים וכמו שכתבתי. וכן פירש הראב"ד ז"ל בארא ופלמורא והנהו ליכא למסמך עליהו אהכרה ומשום הכי בעי סימן, ואיכא נמי אחרים דדמו שדריהו לטמאין ולהנהו צריכין סימנין, אלא שכל שיש לו ראש ושדרה ודאי טהור דאין הטמאין דומין בראש ושדרה לטהורין. ואין עיקר הסימנין אלא באותן המפורשים בתורה ושנאום במתניתין כל אשר לו סנפיר וקשקשת והיינו דאותיב רב עוקבא בר חמא ובדגים כל שיש לו סנפיר וקשקשת ופירש רש"י ז"ל דבין לרב נחמן דאמר או ראש או שדרה ובין לרב הונא דאמר ראש ושדרה ולומר דאלמא אין סימן הכשר לדגים בדבר אחר וקשיא לתרויהו. וכל שכן למה שפירש שם הראב"ד ז"ל דלרב נחמן בלבד קא מקשה דבשלמא לרב הונא לאו משום ראש ושדרה דוקא קאמר אלא משום דבראש איכא סנפיר ובשדרה איכא קשקשת. ואף על פי שיש לי עליו קושיא ממקום אחר מכל מקום שמענו ממנו דהא דתנן ובדגים כל שיש לו סנפיר וקשקשת דוקא ולאו ראש ושדרה. וזהו שאין אחד ממחברי הלכות מזכיר ראש ושדרה אלא סנפיר וקשקשת דוקא דכל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר.
ולפיכך לנדון שלפנינו לא קשיא לן ולא מידי דאפשר שלא היה מבדיל ביניהם אלא הקשקשת וכל שנכבשו נשרה הקשקשת והיינו דקתני שנכבש עם דג טהור ולא קתני שנתערב לפירושו של רבינו שמשון ז"ל. ולעכברא נמי לא תקשי דאפשר דאיכא דומין לה בטהורין וכענין שאר המינין כגון הבצים דאיכא דעורבתי דדמיא לדיונה, ואין זה מן הנמנע שיהא מין בעלי חיים דומה בצורתו למין אחר שהרי הצב דומה לצפרדע. ונראה שזה כדבר מוכרח בדברי רבי בון דירושלמי דהא עכברא מיפגם פגים אלא בשכרא ורבי בון באיסור גופו כדאיתא בעבודה זרה [ס"ח ע"ב] אלא אם תדחה דבשכרא הוה עובדא ואסר אפילו עד אלף וכדאמר ליה רב תחליפא בר גזא לרבינא דילמא כתבלין בקדרה דלא מיבטיל טעמיהו.
